כמעט מחצית מכל המבוגרים האמריקאים – 60 מיליון אנשים – הם אנאלפביתים מבחינה תפקודית. מעל 8 מיליון תלמידים תויגו כבעלי "לקויות למידה", כשה-"פתרון" למצב הזה הוא לעיתים קרובות מאוד מתן תרופות במרשם במקום לימוד קריאה, כתיבה וחשבון.
משרד החינוך של ארצות הברית מדווח שכל שנה, אחד מכל שלושה תלמידי תיכון – יותר מ-1.2 מיליון – נושרים. מדינות מתועשות אחרות סובלות מאותה המגפה – שיעורי הנשירה עומדים על ממוצע של כמעט 15 אחוז באירופה.
כ-30 מיליון מבוגרים אמריקאים מקבלים ציון של "מתחת לרמת הבסיס" בכישורי שפה בסיסיים, ו-60 מיליון נוספים יכולים לבצע רק את המטלות היומיומיות הפשוטות ביותר שכרוכות במילים ובמספרים.
מחקרים מראים שאנאלפביתיות מהווה פקטור עיקרי בפשיעה. 60 אחוז בקירוב מבין האסירים המבוגרים הם אנאלפביתים מבחינה תפקודית או גבולית ו-85 אחוז מבין העבריינים הצעירים מתקשים בקריאה, בכתיבה ובמתמטיקה בסיסית.
1
מיליארד
אנשים
אנאלפביתים
בעולם
כולו
עלות המשבר הזה לממשלה, לעסקים ולמשלמי המיסים מגיעה לטריליונים של דולרים. את המחיר במונחי אנוש לא ניתן לחשב.
בחלקים רבים בעולם, המשבר אפילו עמוק יותר, משום שלא קיימת נגישות נרחבת לחינוך. כ-80 אחוז מתוך 113 מיליון הילדים שלא הולכים לבית הספר מנועים מלעשות זאת בגלל עוני ומלחמות פנים-ארציות. באפריקה שמדרום לסהרה, באסיה הדרומית והמערבית, בארצות ערב ובצפון אפריקה, ההיעדרות מבית הספר נעה מ-24 עד 40 אחוז של ילדים בגילאי בית ספר.
האם אפשר להציל מערכות חינוך כושלות או לא נגישות ולהביא תקווה ל-1 מיליארד האנשים האנאלפביתים ברחבי העולם? האם אפשר לתת לאנשים אפשרות להשיג אוריינות ומיומנות וכך לתרום לחיים ולתרבות של החברה שלנו?
התשובה היא כן, והפתרון טמון בתגליותיו פורצות הדרך של ל. רון האברד ובהפיכתן לזמינות בהיקף עולמי דרך מאמציו של Applied Scholastics International.
השאיפה של Applied Scholastics היא חינוך במלוא מובן המילה. הכוונה היא לא רק לעזור לתלמידים לפתור קשיי למידה ולהתגבר על מחסומים, אלא לאפשר להם להפוך ללומדים עצמאיים ובלתי תלויים שיכולים להיות אחראיים ללימוד ולחינוך שלהם למשך כל חייהם.
