עיקרון יסוד של סיינטולוגיה הוא תפיסת האדם כישות רוחנית. בסיינטולוגיה, הישות הרוחנית נקראת תטן. המונח נלקח מהאות היוונית תטה שמייצגת "מחשבה "או "חיים" או "הרוח" נעשה בה שימוש כדי להמנע מבלבולים עם מושגים קודמים לנפש. התטן הוא נצחי וחי – וימשיך לחיות – על פני תקופות חיים אינסופיות. אדם הוא תטן שיש לו מיינד ומחזיק בגוף. התטן מפיח חיים בגוף ומשתמש במיינד.
עיקרון יסוד נוסף של סיינטולוגיה הוא המבט על החיים כמחולקים ליצרים (דחפים) אל עבר הישרדות. אלה נקראות דינמיקות ובסך הכל יש שמונה מהן.
הדינמיקה הראשונה היא הדחף לעבר הקיום בתור האדם עצמו. יש לנו כאן אינדיבידואליות שמבוטאת במלואה. ניתן לכנות אותה הדינמיקה של העצמי.
הדינמיקה השנייה היא הדחף לעבר הקיום כפעילות מינית. לדינמיקה זאת יש למעשה שתי חטיבות. דינמיקה שנייה א׳ היא האקט המיני עצמו. ודינמיקה שנייה ב׳ היא התא המשפחתי, לרבות גידול הילדים. ניתן לכנות אותה הדינמיקה של הסקס.
הדינמיקה השלישית היא הדחף לעבר הקיום בקבוצות של יחידים. כל קבוצה, או חלק מקטגוריה שלמה, יכולים להיחשב לחלק מהדינמיקה השלישית. בית-הספר, החברה, העיר, האומה, כל אחד מאלה מהווה חלק מהדינמיקה השלישית, וכל אחד מאלה הוא דינמיקה שלישית. ניתן לכנות אותה הדינמיקה של הקבוצות.
הדינמיקה הרביעית היא הדחף לעבר הקיום של המין האנושי או בתור המין האנושי. בעוד שגזע אחד יכול להיחשב לדינמיקה שלישית, כל הגזעים ייחשבו לדינמיקה הרביעית. ניתן לכנות אותה הדינמיקה של המין האנושי.
הדינמיקה החמישית היא הדחף לעבר הקיום של ממלכת החי. זה כולל את כל הדברים החיים, בין אם הם צמח או חיה, הדגים בים, חיות השדה או היער, העשב, העצים, הפרחים או כל דבר שמוּנָע ישירות ומקרוב על-ידי החיים. ניתן לכנות אותה הדינמיקה של בעלי החיים.
הדינמיקה השישית היא הדחף לעבר הקיום בתור העולם הפיזיקלי. העולם הפיזיקלי מורכב מחומר (Matter), אנרגיה (Energy), מרחב (Space) וזמן (Time). בסיינטולוגיה אנחנו לוקחים את האות הראשונה של כל אחת מהמילים האלה ויוצרים מילה חדשה – MEST. ניתן לכנות אותה הדינמיקה של היקום.
הדינמיקה השביעית היא הדחף לעבר קיום הרוח או הקיום כרוח. כל דבר רוחני, עם זהות או בלעדיה, ייכנס תחת הכותרת של הדינמיקה השביעית. ניתן לכנות אותה הדינמיקה הרוחנית.
הדינמיקה השמינית היא הדחף לעבר הקיום כאינסוף. היא מזוהה גם בתור הישות העליונה. היא נקראת הדינמיקה השמינית משום שכאשר מעמידים בניצב את סמל האינסוף, ∞, מתקבלת הספרה 8. ניתן לכנות אותה הדינמיקה של האינסוף או הדינמיקה של אלוהים.
סיינטולוגים בדרך כלל מכנים את הדינמיקות לפי מספרן.
צורת ביטוי נוספת של הדינמיקות האלה היא שניתן להציג אותן באופן הטוב ביותר כסדרת מעגלים מרכזיים, שבהם הדינמיקה הראשונה תהיה המרכז, וכל דינמיקה חדשה תיצור מעגל חיצוני סביבה בזו אחר זאת. הרעיון של מרחב שמתפשט נכנס לתחום הדינמיקות האלה.
המאפיין הבסיסי של האדם כולל את יכולתו להתרחב באופן זה אל הדינמיקות האחרות. אבל לאחר שהדינמיקה השביעית תושג במלואה, רק אז האדם יגלה את הדינמיקה השמינית האמיתית.
כדוגמה לשימוש בדינמיקות האלה, ניתן לגלות שלתינוק בעת היוולדו אין יכולת קליטה חושית מעבר לדינמיקה הראשונה. אבל ככל שהילד גדל ותחומי ההתעניינות מתרחבים, ניתן לראות שהוא מאמץ לעצמו דינמיקות נוספות.
כדוגמה נוספת לשימוש, אדם שלא מסוגל לפעול בדינמיקה השלישית לא מסוגל באותו הזמן להיות חלק מצוות, ולכן ניתן לומר שלא יכול להיות לו קיום חברתי.
כהערה נוספת על שמונה הדינמיקות, אף אחת מהדינמיקות האלה, מאחת עד שבע, לא חשובה יותר מהאחרות במונחים של הכְוונת האדם. בעוד שהדינמיקות אינן שוות בחשיבותן, מאחת לאחת, יכולתו של האדם לאמץ לעצמו את ה-beingness, ה-doingness וה-havingness של כל אחת מהדינמיקות מהווה מדד ליכולתו לחיות.
ניתן להבין את היכולות והמגרעות של אנשים כאשר מתבוננים בהשתתפותם בדינמיקות השונות.
